מסר של  Matthew Ward מיום 5  בינואר 2014

ברכות אוהבות מכל הנשמות בתחנה זו, כאן Matthew. עם יום ההיפוך בדצמבר (הסולטיס ב21.12) בא עוד גל חזק של אור, כאילו להצדיע לשנה המתקרבת לסיומה ולברך את השנה החדשה בתרועת שמחה. ואם אכן הצדעה, כמה היא ראויה! בכל פעם שפעלתם בהשראה של רמת הנשמה— משהו שהחשבתם רק כמחווה נחמדה או "הדבר הנכון לעשות"—הוספתם אור לעולמכם.

כדאי לקרוא שוב את המסר שבו הזכרנו כמה מהדרכים הרבות בהן החברה שלכם ייצרה אור בשפע. תחושת הכרת התודה על התרומה העצומה לשיפור עולמכם שולחת אור משלה בכמות גדולה. [המסר המדובר הוא מתאריך 15 אוגוסט 2013.-http://galacticchannelings.com/hebrew/matthew15-08-13.html]

כן, עדיין הרבה מאד צריך להיעשות וייעשה. המומנטום של האנרגיה ממשיך לחזק את הכוח של כל המחשבות והרגשות, ולכן אנו חוזרים על ההנחיות שלנו על כך שלא לחשוב על תנאים נחוצים בלב כבד; במקום זאת, לדמיין את כדור הארץ בתוך אור זהוב-לבן כך שהדימוי הזה והרצון שלכם לשינויים מיטיבים יצאו אל היקום ויחזרו עם אור נוסף. למרות שמוחות ולבבות סגורים מסויימים מנסים לשמור על הסטטוס קוו, שינויים לקראת שלום, שיתוף פעולה ושהכל יספיק לכולם נמצאים לבטח בדרך, וככל שהם מקבלים יותר אנרגיית אור, כך הם יבואו לידי ביטוי מוקדם יותר.

אנא המשיכו להיות חדי אבחנה לגבי כל מידע, כולל מאמרים וחומר מתוקשר באינטרנט. התקשורת המרכזית עדיין נשלטת במידה רבה, עם דגש על שליליות ושערוריות; אבל זה מעודד שיותר ויותר סיפורים של טוב לב, שיתוף משאבים ומאמצים מוצלחים  גם מתפרסמים.

עיתונאים שייכים לרוב האוכלוסייה שלכם שאין לה מושג שחברי המשפחה האוניברסלית שלנו ימנעו את האפשרויות המדוברות, כגון צפון קוריאה עלולה לפוצץ ראשי נפץ גרעיניים ולמחוק שטחים נרחבים או קרינה מפוקושימה בסופו של דבר עלולה להרוג מיליונים. הם לא יודעים שזה לא רצונה של גאיה שאוקיינוסים יהיו כל כך חמים שכל בעלי החיים הימיים ימותו וכל קווי החוף יזוזו לתוך היבשה מאות קילומטרים, ולכן גם אלה לא יקרו. רוב תושבי כדור הארץ לא יודעים שתדרים ששוררים גורמים למנהיגים לאומיים לבחור לדבר במקום להילחם, או שדיונים כלכליים ודיפלומטיים נמשכים מאחורי הקלעים, או שמיליונים רבים של נשמות חוות את מה שבחרו בכדי לאזן את תקופות חייהן האחרות ולהתפתח.

אתם אכן יודעים זאת, משפחה אהובה, לכן תפרצו קדימה בשנה החדשה הזו עם לבבות מרוממים ומחשבות חיוביות והמשיכו לפזר את האור בעולמכם. אתה הינכם השינויים שאתם רוצים!

עכשיו אני מדבר רק כ Matthew. ביקשתי מאמא שלי להעתיק תגובה למסר שלנו מדצמבר: המסר שלך היה מקסים, פרט לכך שהשמטת את העובדה שלידתו של ישוע היא הסיבה לעונה של היום הקדוש הזה. אני חושב שאני בעל ראש פתוח ואינטואיטיבי, אבל מה שאמרת על כך שישו לא נצלב הוא לא אמין. איך יכול מישהו מפותח כמוך לא לדעת משהו שחשוב?

הכותב הוא אחד מאנשים רבים, רבים שמאמינים בסיפור על הצליבה. ידיעה ברמה מודעת את האמת שאתם יודעים ברמת נשמה היא חלק חיוני בהתפתחות, והיאחזות בחוזקה באמונות המבוססות על כזבים מעכבת את ההתפתחות. לכן הרגשתי שזה יכול להיות מועיל לומר לכם איך אני יודע שהכתוב בכתבי הקודש שונה באופן דרמטי מהאמת. אלוהים אמר "כן, זה הזמן", וכך אעשה.

תמיד דיברתי על סמך ידע אישי כ Matthew השליח—זו תקופת החיים הכי מוכרת כיום מכל חיי על פני כדור הארץ—ואלפי תקופות חיים אחרות שהחלו כאשר האנרגיה החזקה של המלאך מיכאל התגשמה לראשונה כאישיות ביקום הזה. הידע המצטבר של כל האישיויות שלי איפשר לי לדבר על דברים שלא ידעתי במודע במהלך חיי, שנודעו בשם Matthew, השליח; עם זאת, אני אקרא על ידע זה כשאספר לכם על השנים שלי עם ישוע.

אמי ידעה על תקופת חיי זו מאז שיחותינו המוקדמות, לפני עשרים שנה, וכשהיא שאלה אם אי פעם אזכיר זאת במסר, אמרתי לה שאולי, ביום מן הימים, אך זהות השליח אינה חשובה. מה שכן חשוב הוא שהמידע שהיא קיבלה ממני ומאחרים יהיה מכובד בפני עצמו. הקוראים של הספרים והמסרים צריכים באופן אינטואיטיבי לדעת את האמת של המידע, ומציעים הדרכה כדי לעזור להם לשמוע, לתת אמון ולשים לב ל"קול הפנימי" שלהם בכל נסיבות החיים זו אחת הסיבות העיקריות לשיתוף הפעולה אמא-ובן שלנו.

אם כן, אנשים רבים מאמינים שכל דבר בכתבי הקודש הוא נכון כי הם למדו שזה "דברי אלוהים חיים", שנכתבו על ידי אנשים בהשראת אלוהים. זה לא כך. החלקים השגויים הרבים מספור בכתבי הקודש כוללים טעויות בתרגומים של רשומות ארמיות ויווניות—אחד הוא "תינוק באבוס"—יחד עם השינויים של מתרגמים שמתאימים את הכתוב לאמונותיהם האישיות. אלו הורכבו מאותו הדבר בתרגומים מאוחרים יותר; עם זאת, היציאות החמורות ביותר מרישומים אותנטיים הן ההשמטות והתוספות שנועדו במכוון כדי להטעות.

חלקים של התנ"ך (הברית הישנה לפי מסר זה) הגיעו מהמנהיגים הראשונים של דת ומדינה. לאנשים היו יחסים קרובים יותר עם ​​אלוהים באותם זמנים, ועל מנת להפוך את האוכלוסייה מתאימה לרצונם של המנהיגים לשלוט ולהתעשר, הם היו צריכים להרחיק את האנשים מאלוהים. הם המציאו  אלוהים זועם, מפחיד שסיפר לכמה מהאנשים שאחרים היו האויבים שלהם, ללכת ולהרוג אותם; ואמרו לאב להרוג את בנו כהוכחה לצייתנותו לפקודותיו.

במהלך מאות השנים שלאחר מכן, מנהלים בכנסייה הקתולית כתבו כללים דתיים וקראו להם "חוקי האלוהים" כדי לחזק את שליטתם בהמונים ולרכוש הון עצום. במטרה להרחיק  יותר בין האנשים ואלוהים, הם הוסיפו שכבה של קדושים; וכדי לרומם את עצמם, הם הנהיגו אנשים מושלמים ברמת אפיפיור והקימו את הוותיקן כמדינה עצמאית. הם המציאו תפיסה טהורה, שבה מריה הרתה, והפכו אותה לאמו הבתולה של ישוע כדי לשכנע את ההמונים שהוא "רק בנו של אלוהים."

אומר לכם מאין הגיע ישוע. הנשמה שעידנים מאוחר יותר התגלמה כישוע נוצרה בממלכה המשיחית, הממלכה הקוסמית הקרובה ביותר לבורא העולם, שבה הנשמות הראשונות, רבי המלאכים, נוצרו. בשלב מסוים, הם יצרו את ממלכת המלאכים הבאה ואת האלים והאלות הגבוהים ביותר. נשמות אלה קיבלו את הבחירה להישאר כתמצית אנרגיית אהבה-אור טהורה של הבורא—זו הייתה הבחירה של הישות העליונה של היקום הזה שרבים קוראים לו אלוהים—או להתגלם. אחת מהנשמות שבחרו באפשרות השנייה ידועה ביקום הזה כסננדה Sananda. לנשמה זו היו תקופות חיים בתרבויות בכל רחבי היקום, והיא "ההורה", או יותר נכון, הנשמה המצטברת של האדם שאתם מכירים כישוע.

בהמשך בנוגע לכתבי הקודש (הברית החדשה כאן), הרבה מהמידע המטעה ביותר שלו מיוחס לארבעת השליחים, ואיפשהו לאורך הדרך נתנו לנו מעמד של קדושים. כמה חוקרים סבורים שלוק ואני העתקנו חלקים של מה שמארק כתב בבשורה שלו והוספנו אותם לשלנו, אבל אני סקרן לדעת למה השמיטו את ג'ון—השקרים הבוטים שנכתבו בבשורות שלנו נכתבו בשלו גם כן. כמה גרסאות מודרניות של הברית החדשה השמיטו את הקדושה שלנו; עם זאת, במהדורה הישנה והשחוקה מאד של אמי, ​​של המלך ג'יימס, זוהי הבשורה על פי מתי, והיא תעתיק את החלקים שביקשתי.

ראשית, אתאר את ישו ומריה מגדלנה, כך שתוכלו לדמיין אותם כשאדבר עליהם. ישוע היה חברותי, לא תוסס כמו מריה אבל תמיד בעל מזג נעים. הוא היה מה שהייתי מכנה דמות סמכותית—גבוה יותר מרוב הגברים ורזה אך חזק ושרירי, עם יציבה זקופה. עורו הבהיר היה שזוף משנים בשמש ולפעמים לעיניו האפורות היה גוון של כחול; שיערו היה חום בהיר וארוך, כפי שהיה נהוג, אבל הוא שמר על זקן ושפם קצוצים. מריה היתה אישה צעירה מאוד יפה, נאה ואדיבה. היא הייתה קטנה, בעלת עור בהיר ועיניים חומות נוצצות ושיער חום מדורג.

שניהם נולדו למשפחות מכובדות מהמעמד הגבוה, אינטליגנטים, משכילים מאד יחסית לתקופה, והיו החברים הטובים ביותר במשך שנים רבות לפני שהתחתנו. היתה להם משפחה גדולה ומאושרת, ואחרי חיים ארוכים ומלאים, הם עזבו את גופם ועברו לתקופות חיים של שירות לאלוהים במקומות אחרים ביקום הזה; עם זאת, כוחה של אנרגיית אהבה-אור שלהם נמצאת תמיד עם נשמות על כדור הארץ, בדיוק כמו במקומות אחרים.

אבל אני מקדים את המאוחר ומקדים את הבשורה של מתי. כאיש צעיר התחלתי לנהל יומן של מפגשים מעניינים, וכמו הרשימות שלי לפני שפגשתי את ישוע, הן נועדו לשמש לאחר מכן רק כנקודת התייחסות וקריאה מהנה בזקנתי.

הרשימות שלי לא התחילו עם השושלת מאברהם ליוסף, אביו של ישוע, אבל מכיוון שמתי עושה זאת, אדבר על זה. כמה חודשים אחרי שפגשתי את ישוע, הוצג לי אילן היוחסין  על ידי אדם שהעתיק אותו מרשימה של מישהו שהעתיק אותו מרשימה של אחר וכן הלאה וכן הלאה. תחבתי ליומן שלי את הרשימה שכתבתי עם הערה שנאמר לי שהדיוק שלה לא ניתן לאימות. זו לא היתה חברה שיודעת קרוא וכתוב, כך שתורה ואגדה נמסרו מדור אחד למשנהו, וזה בדרך כלל היה מובן שלעתים קרובות הדוחות היו מיופים או שפרטים נשכחו על ידי מספרי סיפורים. ובכל זאת, זה הפך להיות "היסטוריה" מקראית.

בהמשך בבשורה עפ"י מתי: " וזה דבר הולדת ישוע המשיח מרים אמו היתה מאורשה ליוסף ובטרם יבוא אליה נמצאת הרה מרוח הקודש." .... "ולא ידעה עד כי-ילדה בן (את-בכורה) ויקרא את-שמו ישוע " כל זה לא היה ברשימות שלי, ולמה שיהיה? לא פגשתי את ישוע עד שנים רבות לאחר מכן, וגם הוא וגם הוריו לא סיפרו לי דבר כזה. יחד עם זאת, זה יוחס לי ונכתב באופן זהה בבשורות האחרות כדי לבסס את גרסתה של הכנסייה הקתולית ללידתו של ישוע.

יתר על כן, כל ההערות שלי היו על עמנואל, השם שכולם קראו לו. אינני יודע למה הוחלט בברית החדשה, שהשם שלו צריך להיות ישוע, וזה מוזר, או פיקוח, שזה גם הוכנס לאותו פרק: "... והם קראו שמו עמנואל" בגלל שאתם מכירים אותו בשם ישוע תמיד התייחסתי אליו בשם זה.

אלו אכן היו זמנים קשים, אכזריים. הטבח של תינוקות ופעוטות זכרים הוא אמיתי—עם זאת, לא רשמתי זאת ביומני—וכך גם הטיסה של משפחתו של ישוע למצרים וחזרתם למולדתם כשזה היה בטוח. רשמתי את מה שהם סיפרו לי על החוויות שלהם אז כמו גם סיפורים משפחתיים רבים אחרים במהלך הערבים המהנים הרבים שביליתי עם ישוע, אחיו והוריהם. לעתים קרובות מריה מגדלנה הייתה שם גם, והשיחות היו מלאות חיים. דברנו ארמית, לעתים גלשנו ליוונית לביטוי הולם, והיה הרבה צחוק, כי לא תמיד דיברנו על עניינים רציניים. ישוע האזין בקשב רב לכל מי שדיבר, והרבה זמן ראיתי את עיניו מנצנצות כאשר מריה היתה מפטפטת בהתרגשות על משהו כזה או אחר.

כמורה במשרה חלקית לתלמידים מתחילים ומתקדמים— לא הייתה אז שום מילה למורה אז— הכי קרוב שהגעתי למקצוע גביית מסים היה כשפגשתי את ישוע ברחוב שבו גברים היו עסוקים בקדחתנות באיסוף וספירת שולחנות. זיהיתי אותו מקבוצה קטנה שפגשתי במקרה בערב הקודם, ולכן ברכתי אותו, הוא הזמין אותי להתלוות אליו, כך עשיתי, ודיברנו בזמן שהלכנו יחד. כך כתבתי על הפגישה שלנו, יחד עם הגילוי כי שנינו נהנו מספורט מים והייתה היכרות הדדית וישוע אמר שהוא החל לאחרונה לדבר בפומבי. זו הייתה הנקודה ביומני שבו הערותי על החברות בינינו התחילו, ואני כתבתי על כך בגוף ראשון— זו היתה ההתנסות שלי.

עם זאת, על פי מתי: "ויהי בעבר ישוע משם וירא איש ישב בבית-המכס ושמו מתי ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריו" כנראה שזה לא עלה בדעתו של מי ששינה את הרשימות שלי שאנשים עשויים לחשוב שזה מוזר שמתי היה יכתוב בצורה כל כך מוזרה ובקצרה על חוויה משנה-חיים ומאוד מוזר שפגישתנו באה אחרי ה"דרשה על ההר " שבעבר "אני" כתבתי בבשורה עפ"י מתי. זה מסביר, אם כך, למה נחשבתי כגובה המס שהפך לתלמידו.

ישו לא קרא לנו תלמידים. לאחר שנודע בתורתו, חלק מהסנהדרין התחילו להתייחס לאנשים שנכחו במפגשים שבהם הוא דיבר כאל "תלמידיו".  באשר לשנים עשר שבברית החדשה ניתן להם ייעוד זה, ישוע נפגש כל אחד מאיתנו במסעותיו סביב הים של הגליל וחברויות נוצרו, אבל הוא לא ביקש אף אחד מאיתנו לוותר על חיינו ו"ללכת אחריו". היה לי את המזל הטוב של חיים בקרבתו, שהעניק לי את ההנאה מחברתו הרבה יותר ממה שה"תלמידים" האחרים יכלו לבלות איתו.

על פי מתי: " את-שנים העשר האלה שלח ישוע ויצוו... "רפאו את החולים טהרו את המצורעים הקימו את המתים ואת השדים גרשו". זה מעניק לנו את היכולות שלאף אחד מאתנו לא היו! אבל אנחנו הכרנו את היכולות של ישוע ואיך הוא הגיע בעזרתם, ולכן כאשר הייתי יחד בטיול בסירה, לא היה לי סיבה לרשום ביומני, אנחנו "התפעלנו"  ש"גם הרוחות והים נשמעים לו!" ואני אכן לא רשמתי.

במתי, לאחר שישוע פגש שני גברים "אחוזי שדים", הוא הוציא אותם מהם ושם אותם בעדר חזירים ש "השתער כל-עדר החזירים מן-המורד אל-הים וימותו במים".... " והנה כל-העיר יצאה לקראת ישוע וכראותם אותו ויבקשו ממנו לעבור מגבולם" כשישו סיפר לי על האירוע, אחרי שהוא הוביל אל האור את הישויות שעינו  את מוחם של הגברים, הוא המשיך בדרכו ביחידות עד שהוא ואני נפגשנו, וכך כתבתי זאת ברשימותיי.

הגרסה של בשורתו של ישוע שבילה ארבעים ימים במדבר, שבו הוא סרב להתפתות על ידי השטן, היא עיבוד נורא של ההערה הקצרה ביומן שלי: ישוע אהב לבלות  זמן ביחידות בטבע, שם הוא יכל לדבר עם אלוהים או מוזה ללא הפרעה, וכמו האחרים שהכירוהו היטב, כיבדתי זאת ושמרתי על מרחק.

מה שנודע בשם "דרשה על ההר" היה אוסף של מישהו משפע ההערות שלי במפגשים קטנים רבים שבו ישוע היה מדבר, אנשים היו שואלים שאלות והוא היה עונה— היתה הרבה אינטראקציה בשלב מוקדם. אבל כמו שמילה של תורתו התפשטה וקהל גדל, אנשים הקשיבו בלי להפריע, והוא דיבר על הרבה מהדברים שהפכו להיות  "הדרשה."  אני לא קראתי לזה כך. ישוע לא היה מטיף, הוא היה מורה שהיה נלהב לשתף את הידע שלו. הוא ידע שזה מה שהוא היה אמור לעשות, וזה היה ההבדל הגדול בינו לבין כל אחד אחר— ההכרה המודעת שלו תמיד היתה מחוברת לנשמתו, והוא חי בהתאם.

הדרשה אכן משמרת הרבה מחוכמתו וההארה שלו, וכמובן שאני מרוצה מכך, אבל היא אינה כוללת כמה מדברי התורה החשובים שלו שצויינו ביומני, כמו התכלית של גלגולי חיים מרובים; היות כל הנשמות בלתי ניתנות להפרדה; אלוהים הוא כל מה שקיים בעולם—כל האנשים, בעלי החיים, הצמחים, המים, האוויר והאדמה הם חלקים ממנו וקדושים לו. ישוע לא רשם הערות על תורתו שלו ושמח שאני רשמתי.

אבל כל דבר ביומני שהיה עשוי לערער את סמכותם של המנהיגים המושחתים הושמט מחוץ לבשורה עפ"י מתי ורוב מה שנמצא בבשורה לא הגיע מהרשומות שלי. מעולם לא שמעתי את ישוע אומר שכל אחד "... יהיה בסכנה של אש גיהינום"  או ש "... כל מי שיתחתן עם גרושה ביצע ניאוף." הוא דיבר על איך מחשבות ומעשים אלוהיים מועילים לחיים, לא התנהגות "מביישת"—זה היה שיפוטי ובניגוד למה שהוא כן אמר לאנשים, "אל-תשפטו למען אשר לא תשפטו " מעולם לא שמעתי אותו מדבר על חטאים שייסלחו—הוא אמר ש"חטא" היה שגיאה בערכים או במעשיו והוא סיפר למאזינים פעמים רבות על החשיבות של הסליחה לאחרים. הוא לא היה אומר, "אל תחשבו כי באתי להטיל שלום בארץ: לא באתי להטיל שלום, כי אם חרב "—זה היה בניגוד לכל תורתו.

ה"משלים" נשמעים כאילו ישוע דיבר בכעס—בכל הפעמים הרבות בהן הייתי נוכח במפגשים, גדולים או קטנים, מעולם הוא לא עשה זאת. ושלא כמו במשלים, הוא דיבר בגלוי ובאופן ברור כך שמאזינים יבינו—הוא רצה להאיר, לא לבלבל. זה מזל—או סביר יותר, חוסר הבנה למה שהוא התכוון—כי מי ששינו באופן כה דרסטי את הרשימות שלי השאירו ב"אתם אורו של-עולם ", "כן יאר אורכם ... " והתייחסויותיו הרבות הנוספות לאור.

ציון כל הפערים בין הרישומים שלי לבשורה עפ"י מתי ידרוש את הערותי בכל הבשורה, אבל התוספות הקריטיות ביותר הן  "הסעודה האחרונה" וצליבתו ותחייתו של ישוע. זה אפשרי שהסעודה נבעה מהערותיי על אחת הפעמים הנדירות שישוע וכל השנים עשר מאיתנו היינו באותו המקום והיתה לנו ארוחת ערב חגיגית ונהדרת. זה היה אחרי שהוא ומריה מגדלנה התחתנו וגם היא הייתה שם, אבל זה היה חודשים רבים לפני שטוענים שצליבתו התקיימה. ישוע לא ביצע את השירות שנודע בשם "לחם קודש" או אמר: "ויאמר אמן אמר אני לכם אחד מכם ימסרני," והכל מנקודה זו ואילך בבשורה עפ"י מתי גם הוא שקר מפוברק.

חודשים לאחר מכן רשמתי מה ששמעתי שני גברים דנים ליד המקדש: הסנהדרין חשב שצליבת ישוע יעשה אותו לקדוש מעונה וייתן תנופה לתורתו, ולכן הם החליטו להלקות אותו ולהוציאו מחוץ למדינה— זה יכפיש אותו בעיניהם של האנשים והם ישכחו אותו מהר.

כשסיפרתי לישוע, הוא אמר שהוא לא יכול להימנע מלהיות מוכה ומגורש—כפי שציינתי ביומני, חשתי שהוא הרגיש שזה חשוב לתת לזה לקרות. זה אכן קרה, וזמן קצר לאחר מכן, הוא ומריה מגדלנה עזבו למזרח הרחוק, שם הוא ידע שהם יתקבלו בברכה. בכמה מהשיחות המוקדמות שלנו הוא סיפר לי על השנים שהיה שם בצעירותו, שם הוא למד מהמאסטרים איך לבצע את מה שהברית החדשה מכנה "ניסים", אבל כמו שישוע אמר להמונים, כל מה שהוא יכול לעשות, גם הם יכולים.

במשך השנים שמרנו על קשר עם מכתבים מידי פעם וכאשר משהו הגיע ממנו, תחבתי אותו ליומני— עד אז היו כבר עשרות. מציאת תלמידים חדשים דרשה ממני לנוע מעת לעת, מה שגרם לשפע של הזדמנויות לפגוש אנשים ששמעו שהיכרתי את ישוע ורצו לשמוע על תורתו. מידי פעם ראיתי את לוקאס, שלפעמים היו לו ידיעות על אחד ה"תלמידים", אבל המכנה המשותף שלנו היה ישוע, ואחרי שהוא עזב, היה זה טבעי שכולנו נמשיך לאורך דרכינו הנפרדות.

אחרי מותי בגיל מבוגר, בעל הפונדק מכר את השידה שבה שמרתי את יומניי. בסופו של דבר הם נפלו לידיים של מישהו בממשלה ולפני שנשרפו, הובילו לבשורה על פי מתי.

בשום אופן מה שסיפרתי לכם לא מפחית כהוא זה את כוחו של ישוע  או תורתו המדויקת! האמת של חייו—היו לו אישה וילדים, והיו לו שאיפות, רעיונות, תקוות, חברים, התנגדות, אכזבות, כאבי לב ותקופות שמחות כמו לאנשים אחרים— יותר מכבדת את תורתו מאשר הטענה השקרית של הדת שהוא היה "בנו היחיד של אלוהים. "

כמו כן, שום דבר ממה שאמרתי אינו אומר שאנשים שמאמינים שכתבי הקודש הינם דברי אלוהים אינם טובי לב—הם רק מקבלים מידע שגוי. לכל נשמה יש את המסע שלה אל האור של האמת ואין הגבלת זמן—החיים של הנשמה הם נצחיים. אם אנשים שאתם אוהבים מאד אינם באותו המסלול כמו שאתם, המשיכו בביטחה במסלולכם וכבדו את זכותם האלוהית לבחור בשלהם.

ועכשיו, משפחת כדור הארץ האהובה, אני מדבר שוב בשם כולנו בתחנה זו. בכל רגע ורגע, אנחנו לצדכם ברוח ובאהבה ללא תנאי.

 _____________________________________

אהבה ושלום LOVE and PEACE                                       

חג מולד שמח ושנה חדשה מוארת ונפלאה! סוזי

Suzanne Ward

Website:  The Matthew Books 

Email: suzy@matthewbooks.com

Translation: Merav YM